הצגה – "צ'כוב בריבוע"

עופרה ויינגרטן- במאית ההצגה אסף אגמון – שחקן בהצגה דורית אלישע – שחקנית בהצגה

עופרה ויינגרטן- במאית ההצגה

הבימאית עופרה ויינגרטן חידשה לשחקנים את סדנת התיאטרון בשילוב התנסות חוויתית אישית אשר הקנתה כלים בסיסיים בעבודת
השחקן על עצמו ומול קהל. הערב אותו מעלה ויינגרטן עם חברי חוג הדרמה " מורכב משני חלקים. חלקו הראשון של הערב מעלה
מונולוגים בנושאים שונים, שחלקם נכתבו על ידי השחקנים עצמם במסגרת סדנת התיאטרון. חלקו השני של הערב מעלה את ההצגה
"צ'כוב בריבוע" הכוללת שלוש קומדיות: "הדב" "הצעת נישואין" ו"היובל" (אחת דנה בהצעת נישואים, האחרת ברומן בין קוזאק רוסי
גס לאישה אלמנה המתעקשת להתאבל על מות בעלה ואילו השלישית מתארת יום בבנק בו מנהל הבנק והפקיד שלו עתידים לקבל
פרס על ניהול הבנק).

היא מתארת כמקום מופלא לעבוד בו בעיקר בשל עבודתה המשותפת עם הנכים. אנשים אלו היא אומרת אינם מתייחסים לעצמם
כנכים כלל. הם באים עם חדוות חיים והבנת אדם נפלאה ובעיקר חמלה וחסד לחסרונות האנושיים. במסגרת עבודתה אתם, היא חשה
שמצאה בית חם ומקום בו היא יכולה להניח את ראשה משום ש "הם מחבקים את מוגבלויותיה שלה כפי שהם חיים את מגבלותיהם
עצמם". הצפייה בהם על הבמה וכן העבודה המשותפת אתם גורמים לשינוי בנקודת מבט אצל האדם הרגיל שלכאורה אינו פגוע (אם
כי, אומרת עופרה, כל האנשים נכים, רק שאצל חלקם הנכות אינה נראית כלפי חוץ) וגורמת לו להפסיק לרחם על מר גורלו ולהתמלא
בחיוניות, וזו אחת הסיבות לכך שההצגה נעשית בהשראת צ'כוב. נושא הרחמים העצמיים והתניית האושר בכך שיסופקו כל צרכי
האדם עד שיסופקו עולה במחזות שנבחרו להופעה. צ'כוב מגחך על תכונה נלעגת זו באהבת אדם גדולה המלווה בחסד וחמלה לבני
האדם ומראה כיצד השנים חולפות והאנשים עסוקים בעיקר בלא להיות מאושרים.

החזרות להצגה נמשכו כשלושה חודשים במהלכם השחקנים עבדו קשה מאד ונכנסו למסורת תיאטרלית אמיתית. בתחילת הדרך
נערך מיון מסוים למצוא את האנשים בעלי כשרון המשחק. כל השחקנים המשתתפים בהצגה הם בעלי פגיעה כלשהי. ניתן למצוא
ביניהם עיוורים, נכים בכיסאות גלגלים ואחרים הסובלים מבעיות שמיעה. חלקם סובלים מנכויות קלות שאינן נראות כלפי חוץ.

מבחינה טכנית העבודה עם נכים דרשה מספר התאמות כמו במה שניתן לטפס עליה ברמפה אלכסונית עבור כסאות הגלגלים,
מרווחים נכונים ברצפה עליהם יוכלו הכיסאות להתגלגל וכן נשכרו כסאות גלגלים מיוחדים לצורך ההצגה המצוידים באורות. בהצגה
נעזרו באורות אלו כדי ליצור אפקטים קומיים (לדוגמא סצנה בה בחורה מתיישבת על אסף אגמון היושב בכיסא הגלגלים, ובתגובה
האורות בכיסא מתחילים להבהב).
בנוסף בחזרות היה צורך לצעוק ולדבר בקול רם בשל השחקנים ששמיעתם פגועה וכן להיזהר ששחקנים בעלי קשיי ניידות לא ייפלו
חלילה.

לדברי ויינגרטן, הדרמה היא כלי בעל יכולת ריפוי עצומה. היא מאפשרת לכל אדם להיות מי שהוא רוצה להיות בזמן שהוא חפץ בכך.
היא מאפשרת לאדם להחליף את עצמו ולהפוך למישהו אחר, ועובדה זו נכונה לגבי כל האנשים כך שעל הבמה אין מוגבלויות וכל אחד
יכול להתחבר לעוצמות הפנימיות שלו.

במסגרת סדנת הדרמה עסקו חברי החוג בתרגילי פסיכודרמה. חלק מהמונולוגים המוצגים בחלקו הראשון של הערב נכתבו בעקבות
תרגילים אלו (של קבוצת השחקנים המתחילים). ביניהם ניתן למצוא מונולוג קומי מצחיק שנכתב על ידי בחורה שנדרסה בידי רכבת
בזמן שירותה הצבאי ועל כן היא יושבת בכיסא גלגלים (מדובר באישה יפה ונשואה). המונולוג עוסק בגבר שמתחיל אתה בגן ציבורי
ועוקב אחר המחשבות החולפות בראשו תוך כדי כך. הוא אינו מאמין שהוא מתאהב בנכה ואינו יודע כיצד לעכל זאת (במהלך הסדנה
מצאה עופרה שההומור הוא אחד הכלים השכיחים להתמודדות המשמשים את הנכים והעבודה עם הקבוצה לוותה בצחוק רב).

שאלו אנשים מוכשרים מאד והן בשל כך שהם תרמו בגופם לביטחון הציבור שעליו להסיר בפניהם את הכובע.

אסף אגמון – שחקן בהצגה 

משחק בהצגה "צ'כוב בריבוע" את דמותו של שיפוצין, מנהל הבנק, שסובל מהצקותיה של לקוחה נודניקית. הליהוק לתפקיד נעשה על
ידי עופרה ויינגרטן לאחר במשך מספר חודשים היא עבדה עם המשתתפים בחוג הדרמה וליהקה אותם בהתאם ליכולותיהם השונות.
הוא שמח על הליהוק משום שתפקידו "חזק" ומאפשר לו "לצאת מהכלים, להשתולל ולכעוס". הוא אינו מזדהה עם הדמות מאחר וכל
הדמויות במחזה הן נלעגות.

חשיבותו העיקרית של חוג הדרמה היא שהוא מעניק את האפשרות לשחק, לאנשים שלא היו יכולים לעשות זאת בדרך אחרת, ומשווה
את אפשרויותיהם כנכים לאלו של אנשים שאינם פגועים ומראה שאפשר לקיים חיים רגילים על אף המגבלות הפיזיות. אסף מאד
אוהב את חוג הדרמה ובא משום שהוא נהנה לשחק והוא אוהב להיות על הבמה. בתו אוהבת לבוא לחזרות ולהצגות וכן עזרה לו מעט
בראשית החזרות ללמוד את הטקסט. הקבוצה המורכבת משחקנים בגילאים שונים החל מגיל 30 ועד שבעים, התגבשה מאד למרות
הפרשי הגיל. אסף נהנה מהעבודה המשותפת עם עופרה ומתאר אותה כבעלת אישיות מלבבת, שחקנית טובה ובנאדם מדהים.

משחקם של המשתתפים בחוג וכן שלו עצמו, הולך ומשתפר עם הזמן. הוא נהנה לראות את השחקנים הצעירים המתרגשים לקראת
הופעתם על הבמה ונזכר כיצד הוא עצמו התרגש מאד בעבר.

דורית אלישע – שחקנית בהצגה

משחקת בהצגה את נטליה סטופנובה ב"הצעת נישואין", בה איוואן וסיליץ' מבקש את ידה מאביה. לאורך ההצגה בני הזוג רבים מאחר
ואיוואן מתקשה להביע את רגשותיו ולומר לה שהוא רוצה להינשא לה.

דורית אלישע היא סרן בקבע ומשרתת כקצינת נפגעים. היא נכה כך שהיא מכירה היטב את המקום במשך כל חייה. בתחילת השירות
הצבאי החליקה בבסיס וריסקה את הקרסול ועל כן היא נחשבת כנכת צה"ל, אולם כיום היא הולכת בצורה רגילה ואינה נזקקת עזרים.
דורית השתתפה בחוג הדרמה כבר מעת הקמתו. באופן אישי קיום החוג משמח אותה מאחר והיא אוהבת להופיע על הבמה והיא
חובבת תיאטרון. את העבודה שנעשתה עם עופרה ויינגרטן היא מגדירה כמדהימה ואף מציינת שזו השנה הראשונה בה היא
השתתפה בחוג בה נהנתה כל כך ממהלכו עד שלא היה אכפת לה כלל אם תתקיים הצצה בסופו. עפרה העניקה להם כלים רבים
וקבוצה עשתה עמה פעילויות ומגוונות במהלך השנה אשר הפכו את הסדנה למעניינת ומהנה.

דורית שירתה שנים רבות כקב"נית ובעיניה המקצועיות היא סבורה שחוג הדרמה היא אחד החוגים התורמים ביותר לבריאות הנפשית
(לצד חוגי הספורט) ומסוגל לסייע לתהליך השיקום העצמי. נכות ובפרט נכות קשה, גם אם אינה נראית לעין, גורמת לירידה בדימוי
העצמי, לפגיעה בביטחון העצמי, ולהתנהגות בעלת אופי של הימנעות מיצירת קשרים בין אישיים וריחוק. חוג התיאטרון מעניק לאדם
לגיטימציה לעשות את כל מה שהוא אינו מרשה לעצמו, כך שלאנשים יש הזדמנות להתנהג כשלא כטבעם הרגיל (לצעוק, לכעוס,
להשתולל, לצחוק). לאחר ההתנסויות הללו, האדם נפתח, מקבל ביטחון ודימויו העצמי מתחזק הן בעיניו והן בעיניה של סביבתו.
בנוסף חוג הדרמה מסייע לפיתוח מיומנויות חברתיות מאחד והוא נעשה בקבוצה ודורש יחסי גומלין ומעורבות עם אנשים אחרים. וכן
מאפשר החוג לחוות הנאה גדולה מעצם המשחק והעמידה על הבמה.